ירושלמי- "כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּֽו"

בירושלמי דורשים: "עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים". 

כלפי מה הדברים אמורים? "חבר" נקרא מי שהוא נאמן בענייני טומאה וטהרה. הרמב"ם מסביר שהוא נקרא חבר, כי רק יראי ה' חברותם זה לזה היא חברות נאמנה, כי היא לשם שמים. 

המשנה בחגיגה (דף כו) אומרת שבשעת הרגל, כשכל ישראל בירושלים, נאמנים כל ישראל, גם עמי הארץ שבהם, על טהרת פירות התרומה. כולם חברים, ומתוך כך כולם נאמנים. 

בתלמודים לימדו אותנו על המקור להלכה זו בדברי הכתוב:

בירושלמי (שם ג ו): "אמר רבי יהושע בן לוי: "'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' – עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים.

במקום אחר בירושלמי הלשון היא "עיר שמחברת ישראל זה לזה".

מעתה [כיון שתלוי הדבר בירושלים, לכאורה דין חברות לכל אחד מישראל צריך לחול] אפילו בשאר ימות השנה [אם הוא בירושלים]? אמר רבי זעירה: ובלבד בשעה [שמתקיים גם המשך הפסוק:] 'ששם עלו שבטים' [- בשעה שעם ישראל עולים לרגל]."

סגולתה של ירושלים לחבר את כל ישראל זה לזה. מתוך החיבור הזה, כולם נאמנים בשעת הרגל, ואין חשש רמאות בישראל, גם לא בפחותים שבהם - עמי הארץ. 

במקום נוסף בירושלמי אומרים דברים דומים:

המשנה בביכורים אומרת שכאשר היו מגיעים שיירות נושאי הביכורים מערי הארץ השונות אל ירושלים, היו יוצאים לקראתם אנשי ירושלים. ובאיזה הרכב היו יוצאים לקראתם? אומרת המשנה: "לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים". אומר הירושלמי (ביכורים ג ג): "וכי יש קטן וגדול בירושלים? אלא כיני מתני' באוכלוסין – לפי רוב הנכנסים היו יוצאין." כלומר, וכי ניתן לומר שלפי מעלתם של הבאים כך היו יוצאים לקראתם? הרי בירושלים לא שייך להגדיר שאחד גדול מהשני. ולכן מפרשים שהכבוד אינו באיכות הבאים, אלא בכמותם. 

גם בבבלי מבקשים מקור למשנה בחגיגה, שבשעת הרגל כולם חברים נאמנים. אבל המקור שונה מזה שבירושלמי. לשון הבבלי: "מנהני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" – הכתוב עשאן כולן חברים." כאשר כולם נמצאים יחד במקום אחד, כולם חברים, ומתוך כך - נאמנים. (הרחבנו עוד בדברים הללו, בספר "לחזות בנעם" עמ' 164)

נמצא שבבבלי לא תולים את מעלת שעת הרגל בסגולת המקום, סגולת ירושלים, אלא במציאות הכינוס של כל ישראל. סגולת ישראל שמופיעה כאשר כולם יחד, היא המקור לנאמנות. אמנם גם בירושלמי זה תלוי גם "בשעה ששם עלו שבטים", כלומר בשעת התכנסותם, אבל זה לא המקור לנאמנות, אלא תנאי לה. המקור הוא מעלתה של ירושלים. 

בחו"ל כשנמצאים במקום טמא, מוצאים את המעלה של עם ישראל מצד עצם כינוסם, בלי לשייך את זה לסגולת המקום. בארץ ישראל מתגלית ומתבררת קדושת ירושלים. תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.